(א)סחורה בצנעא האם מותרת. הב״י בריש הסימן, הביא בזה מחלוקת, והביא מהאגור בשם רבינו נתן והיראים דמותר, ויש להעיר דכן הביא להלכה מרבינו נתן והיראים, בשבולי הלקט שבולת רכא, וזה מקור דברי האגור, וכן הביא להלכה המנהיג בהל׳ דבר האבוד סי׳ קיז, מתשובת הגאונים.
לא מיקרי דבר האבד לגבי למכור סחורה אלא א״כ יפסיד מן הקרן. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף ד, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בלא תעשה עה בהל׳ חול המועד.
קניית סחורה בזול לצורכו בשביל אחר המועד חשיב דבר האבד ומותר. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף ה, ויש להעיר דכן הביא שבולי הלקט בשבולת רכא, מרבינו שלמה בן היתום.
קניית סחורה בזול בשביל לעשות סחורה. הטור והב״י בסעיף ה, הביאו מחלוקת אי לקנות בזול על מנת להשתכר חשיב דבר האבד או לא, ויש להעיר דהר״ן בע״ז ט ד״ה ומיהו, ס״ל דלא חשיב דבר האבד גבי חוה״מ אלא בקונה לצרכו אבל להשתכר לא, וכן שבולי הלקט בשבולת רכא, הביא להלכה מר״ת ור״י דזה לא חשיב דבר האבד ואסור, והמנהיג בהל׳ דבר האבוד סי׳ קיז, הביא דר״ת אסר, והמנהיג שם נטה להתיר.
סחורה שאומר הישראל לגוי שהוא מלוה לו את הכסף על סחורת הגוי ואין הסחורה קנויה כעת לישראל אלא שאם לא יפרע הגוי את המעות עד לאחר המועד תקנה הסחורה לישראל, האם מותר. המנהיג בהל׳ דבר האבוד סי׳ קיז, ושבולי הלקט בסוף שבולת רכא, הביאו להלכה מר״י הזקן דהוא נוטה להתיר כיון דאין עיקר הסחורה נעשית במועד.
מה הטעם דללקט דגים שנמצאו ולמולחם אסרו ולא התירו משום דבר האבד. הב״י בסעיף ו, הביא דברים בזה מהרא״ש בשם הראב״ד, ויש להעיר דהראב״ד בתמים דעים סי׳ מא, כתב דממעשה דדגים שנמצאו ילפינן דאין עושים מלאכה בשביל הרווחה.
האם מותר לקנות מנעלים במועד. הב״י והדרכ״מ בסעיף יב, הביאו בזה מחלוקת, ועי׳ במה שאכתוב בזה בסי׳ תקמא,ד.
הלוואה ברבית לגוי בחוה״מ. הטור והב״י בסעיף יג, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהיראים בסוף סי׳ שד, כתב דמותר, והראב״ד בתמים דעים סי׳ מא, כתב דמותר להלוות כי הלואה אינה מלאכה אבל יש איסור לכותבה, ע״כ, אמנם לא איירי להדיא בהלואה שיש בה רבית. המנהיג בהל׳ דבר האבוד סי׳ קיז, כתב בשם רבו דאף לאוסרים להלוות מ״מ אפשר דהיינו כשההלואה והריבית נעשית ממש במועד אבל אם לוקח ערבות במועד להלוות לאחר המועד או שאין הריבית על עצם ההלוואה אלא היא רק אם מאחר להחזיר לאחר המועד אפשר דשרי לכו״ע, ע״כ, וכן הביא להלכה בשבולי הלקט בסוף שבולת רכא, מר״י הזקן, ומבואר דאף דברי המנהיג הם מר״י הזקן, ובדברי ר״י שהביא בשבולי הלקט שם משמע דר״י לא התיר כך בבירור גמור אלא כך הוא נוטה, ואמר דכיון דעושים באיסור גמור עדיף שיעשו כך כי אפשר דמותר.
מקבלים קבולת במועד לעשותה במוצאי המועד. הכי איתא בתוספתא במו״ק ב,ג, והביאוה להלכה הרי״ף במו״ק כז, והרא״ש במו״ק ג,כד, ושבולי הלקט בשבולת רכה.
באדיבות המחבר, הרב אהרן אופיר (כל הזכויות שמורות למחבר)